המוצ'ילרוס הישראלים מתמכרים להימורים

הערב הגיע ושרית אשור, בת 23, חסרת מנוחה. אתמול היום שלה נגמר רע, אף אחד לא רצה לצאת אתה לקזינו. אבל עכשיו אין בעיה, מישהו בדרך ואשור כבר מרגישה יותר טוב. בינתיים הרגליים שלה קופצות בעצבנות, את הידיים היא לא יודעת איפה לשים. רוצה כבר ללכת. אפילו התלבשה ממש יפה. בדיוק בשעה עשר בערב היא יורדת מהקומה השנייה של ההוסטל שלה, קסה דל מוצ'לרו, שבשכונת מירה פלורס היוקרתית. אשור משתחלת למונית צהובה וחיוך גדול נפרש על פניה. עוד מעט זה מתחיל. שוב.

"אני לא זוכרת כמה פעמים ביקרתי בקזינו, אבל אתה יכול לרשום הרבה, זה בטח יספיק", היא אומרת. "האמת שזה לא היה אמור להיות ככה - ביקורים כל כך תכופים בקזינו - אבל אני פשוט מחכה לידיד שלי שצריך להגיע מצפון פרו, מאזור שנקרא הווארס, הוא עושה שם כמה טרקים. עד שהוא יחזור אני קצת תקועה בלימה", היא מסבירה כשהמונית חולפת על פני פארק לזכרו של יצחק רבין.

"את הקזינו אני פשוט אוהבת, אני לא יודעת למה, זה מרגש אותי. ביקרתי בקזינו אחד בארגנטינה, זה לא היה כמו כאן. פה זה עניין יותר שגרתי, אולי בגלל שלימה היא תחנת מעבר, אין אפשרות לצאת ממנה לטרקים או משהו. בתי קזינו לעומת זאת יש פה בכל רחוב, המון, ככה שאם נשארים פה אתה נחשף לזה בסופו של דבר, וזה הופך להיות חלק מהשגרה שלך".

המונית נעצרת בפתח קזינו "מג'יק-סטיק". שני שומרי סף מוודאים שהנכנסים לא נושאים אתם מצלמות. "זה אחד מבתי הקזינו הטובים בעיר, אולי הטוב ביותר. כאן משחקים בדולרים. יש קזינו אחר, 'פורטונה', שם משחקים בכסף מקומי. עכשיו אני הולכת לפרוט ז'יטונים", אומרת אשור מול שדרה אין סופית של מכונות מזל. "אני רוצה עכשיו לשחק לבד אם אפשר", היא מבקשת, "זה ילחיץ אותי קצת אם יסתכלו עלי".

אבל חוויית ההימורים בלימה היא לא נחלתה של אשור בלבד. אתה משחקים עשרות ישראלים. לירן מטולה, בן 24, מהרצליה, נכנס ל"מג'יק סטיק" כשהוא לבוש דגמ"ח מאובק וטי-שירט אדומה. הוא לא מגולח, נועל נעלי הרים כבדות ומלטף ביד אחת זקן תיש קצר. "אני מטייל בדרום אמריקה מינואר, בשבילי הכניסה לקזינו היא כמו טיפוס על קרחון או סנפלינג מפלים או כל טרק יפה. אני מתכוון להגיד שאת כל הדברים האלה אין לי בארץ וזאת חוויה חריגה בשבילי", מסביר מטולה. "בבוקר כבר הייתי פה, הרווחתי 10 דולר, הערב הגעתי שוב והרווחתי עד עכשיו עוד 10 דולר. האופציה להרוויח את לחמך בדרך כל כך מהנה בהחלט מושכת", הוא אומר, ומביט בשלושה ישראלים שיושבים לצדו, שני בחורים ובחורה עם צמות אפרו-אמריקאיות.

העברית מתגלגלת סביב שולחן הבלק-ג'ק של מטולה. אחד היושבים, בחור בתלתלים שחורים, מתפלל למספר. "הלוואי 13, הלוואי 13, בבקשה", הוא מסנן. מסביב אורות ירוקים וצהובים מתחלפים בקצב קבוע. מוסיקה חלשה בוקעת ומלצריות במיני קצרים מהלכות על משטחים רכים. "כפרה עליך, כפרה עליך, איזה יופי, איזה יפה את", צועק הבחור המתולתל לדילרית ומניף שני אגרופים באוויר. יצא 13 והרווח גדול. הוא אוסף כמות נכבדה של ז'יטונים ומעביר אותם מיד ליד. "עכשיו לרולטה", הוא אומר אחרי רגע אחד של מחשבה.

הקשר בין המוצ'ילרוס הישראלים לבתי הקזינו בלימה לא יכול לחמוק מהעין. מדובר בתופעה שנוגעת למטיילים רבים. "זה לא דבר שאתה בכלל יכול שלא להכיר, כל הזמן שומעים פה סיפורי קזינו", אומר מתן בר, בן 24, מגבעת עדה. "מה שמעניין זה שזה לא בא בהכרח על חשבון משהו אחר, הדור שלנו יודע לעשות גם את זה וגם את זה. אני, למשל, טיילתי עם בחור אחד שאחרי טרק של ארבעה ימים, הדבר הראשון שהוא עשה אחרי המקלחת זה לצאת לקזינו. ככה זה.

מתן לא רואה בכך משהו פגום. ממש לא. "כל עוד זה נעשה בטעם, אז אין בעיה לדעתי להתנסות בזה. במקום ללכת לשתות בחמישים שקל, יוצאים לשחק קלפים ומבזבזים 50 שקל". "אני חושבת שהחוויה היום של טיול תרמילאים בדרום אמריקה היא קצת שונה", אומרת יעל כסלו, בת 21 מיבנה. היא מארגנת עכשיו את המזוודה שלה לקראת טיסה לקולומביה. "ברור שזה לא מה שהיה לפני עשר שנים. אני לא מרגישה מוצ'ילרית של ממש, צריך להודות. אני מטיילת עם מזוודה עם גלגלים, ורואה עשרות סרטים בדי-וי-די שנמצא היום בכל הוסטל. פה למדתי לשחק בלק-ג'ק בפעם הראשונה. אתמול, למשל, יצאתי עם שני בחורים, אחד היה מ"פ בצנחנים או בנח"ל, השני קיבוצניק מצאלים. זה תופס את כולם. שניהם הפסידו 100 דולר. אני תמיד מגיעה עם סכום שאני מוכנה לבזבז, אם אני מפסידה אותו אני לא ממשיכה. אבל בהחלט יש פה ישראלים שמאבדים את הראש".

רן מהמרכז לא רוצה להזדהות, הוא יודע שהוא איבד את הראש. "אני לא צריך שההורים שלי יידעו שזה מה שאני עושה בטיול שלי. אתמול היה לי לילה ארוך מאוד בקזינו", הוא משתף, "עד שש בבוקר. שיחקתי יחד עם חברה שלי, שיחקנו והפסדנו, שיחקנו והפסדנו. כל פעם הוצאנו עוד שטר של 20 דולר עד שהגענו ל-180. חשבנו לעצור כל הזמן, אבל רצינו להחזיר את הכסף שהקזינו לקח לנו. רצינו לפחות לצאת שווים, לא להרוויח. איך אני יכול להסביר מה אני עושה שם, למה אני ממשיך כשאני מפסיד כסף שעבדתי עליו כל כך קשה.

"תראה, מביאים לך מלא שתייה, עוגות וסיגריות. הכל בחינם. זה דבר שלא ראיתי, זה קורה פה בכל בית קזינו. המלצריות עוברות ומדליקות לך את הסיגריה, שואלות אם אתה רוצה לשתות עוד משהו. אז אתה מזמין עוד ויסקי ועוד אחד. זה כמו סרט. גם אם אתה מפסיד אתה יודע ששתית ארבע כוסות של ויסקי, ככה שאתה יותר רגוע. אני המשכתי לשחק, בקושי הצלחתי להשאיר את העיניים שלי פקוחות מרוב הוויסקי. הערב אנחנו הולכים לשם שוב, אתמול מילאנו פתקי הגרלה, היום בערב ההגרלה, אולי יהיה מזל ונזכה ב-12 אלף דולר".

הילה טאירי, בת 22 מהוד השרון, הרוויחה חמישה דולר אחרי ארבעה ביקורים בבתי קזינו. היא נוהגת ללכת לקזינו "גולדן פאלס", אחד המפוארים. הקומה הראשונה גדושה במכונות מזל, הקומה השנייה בשולחנות קלפים. טאירי לא מבזבזת אפילו רגע בקומה הראשונה. העיניים שלה נוצצות כשהיא מדברת על הקומה השנייה של בית הקזינו "שלה". "זו מתנה - עיר כזאת באמצע הטיול שלך", היא אומרת, "אני מטיילת כבר חצי שנה בדרום אמריקה, בתקופה האחרונה טיילתי עם שלושה ירושלמים. הם הדביקו אותי בחיידק הזה. שיחקנו בעיקר על הרולטה והבלק-ג'ק. מכונות מזל זה טיפשי. אתמול יצאנו בתשע, זו שעה טובה כי מגישים בקזינו גם ארוחת ערב, חינם כמובן. לנו יש מן טקסים כאלה. אנחנו תמיד נכנסים לקזינו ברגל ימין, ואחר כך אנחנו מתחילים ברולטה. תמיד".